מושיקו גדל בארצות הברית. ארצות הברית מכונה: "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", אבל בשביל מושיקו ארצות הברית – המקום שבו הוא נולד והתחנך – היא ארץ של חלום בלהות. מושיקו גדל בשכונות פשע וגדל לצד אנשים בריונים ואלימים. אף שמושיקו ידע שהוא יהודי ויש מדינה בקצה העולם ששמה ישראל, הוא מעולם לא ייחס חשיבות לעובדה הזאת וחי את חייו ללא הקפדה על שמירת תורה ומצוות.
באחד הימים חָבַר מושיקו לחבריו כדי לבצע פשע נתעב שבסופו קיוו להתעשר, אך מחשבות לחוד ומציאות לחוד. הפשע שמושיקו תכנן עם חבריו נכשל ואף הסתבך, ובסיומו תפסו שוטרי ארצות הברית את מושיקו, אזקו אותו והובילו אותו לתחנת המשטרה. נערך משפט פדרלי, ובסיומו נפסק שמושיקו יהיה אסיר במשך חמש עשרה שנה בכלא האמריקאי. מושיקו השלים עם מר גורלו והוכנס לתא שהיה מאוכלס בפושעים מסוכנים. מושיקו, שהיה רגיל להסתובב עם אנשים מסוג זה, לא פחד מחבריו לתא ואף שרד בכלא האמריקאי.
לאחר חודשים אחדים אמר מפקד הסוהרים למושיקו שמכיוון שהוא יהודי יש לו אפשרות להיות נוכח בשיעור תורה של יהודים, ואם הוא מעוניין להשתתף בו – עליו לפנות לסוהר הראשי. מושיקו שמח מההזדמנות לצאת קצת מהתא הצפוף ונרשם לשיעור תורה. בשיעור הראשון בלע מושיקו כל מילה וציפה בקוצר רוח לפעם הבאה שהרב יגיע. בסיום השיעור השני ניגש מושיקו לרב, אמר לו שדבריו משמחים אותו ושאל אם יש ספר כלשהו שהרב יוכל להשאיל לו. הרב שמח והפקיד בידי מושיקו ספר על מהות השבת והלכותיה.
מושיקו חזר לתאו והחל לקרוא על השבת וסגולותיה. הוא קרא בעיון, ולפתע קפץ מאושר וצעק משמחה. חבריו לתא חשבו שהוא השתגע ושאלו אותו: "מה קרה?" מושיקו ענה: "זה לא עניינכם. זה שייך רק אליי, לא אליכם". מושיקו קרא בספר שאם ישמרו ישראל שתי שבתות – מיד ייגאלו, ולתומו חשב שהוא ישמור שתי שבתות ומיד בסיומן ייגאל ויֵצא מהכלא. הוא שמח והחל ללמוד בעיון את כל ההלכות של שמירת השבת. הוא מיעט בשינה ושינן את ההלכות כל העת.
בשבת הראשונה הקפיד מושיקו ליישם את כל הכתוב בספר. באמצע השבוע הגיע הרב, ומושיקו ניגש אליו בשמחה ואמר: "כבוד הרב, נשארה לי עוד שבת אחת לשמור, ולאחר מכן אני נגאל ויוצא לחופשי". "מדוע אתה חושב כך?" שאל הרב. מושיקו ענה: "כתוב בספר שברגע שישראל שומרים שתי שבתות הם נגאלים מיד. אני אדם מישראל, וברגע שאשמור שתי שבתות – אֶגָּאֵל!" הרב חייך והסביר שהכתוב מדבר על כל ישראל ואינו מתייחס ליהודי בודד. מושיקו ענה בנחרצות: "כבוד הרב, אתה כנראה לא מבין את הכתוב. מדובר על ישראל, וגם אני ישראל". הרב חייך והחל למסור את שיעורו. בסיום השיעור בירך את מושיקו והלך לדרכו.
כעבור שבועיים חזר הרב לבית הסוהר כדי למסור שיעור, ולהפתעתו מושיקו לא היה בין הנוכחים. הרב בירר היכן הוא, ואחד מהאסירים אמר שביום ראשון הגיעו שני סוהרים והודיעו: "מושיקו היהודי, אתה משוחרר", ולאחר מכן הוציאו אותו מהתא. הרב הסתקרן לדעת מה הסיבה שבגינה השתחרר מושיקו וביקש להיפגש עם מנהל הכלא כדי לברר את פשר העניין. לאחר חצי שעה ישב הרב מול מנהל הכלא, והמנהל סיפר שהשופט ששפט את מושיקו פרש לגמלאות לפני כמה ימים, ולפני הפרישה ביקש לראות את כל התיקים שבהם הוא הכניס אנשים לכלא, אולי הוא טעה וגרם עוול בפסיקתו. כשהגיע לידיו התיק של מושיקו הוא נחרד לגלות שלא היו מספיק ראיות כדי להכניס אותו לבית הסוהר, ובאותו רגע חתם על שחרורו המיידי.
הרב חייך בהנאה ואמר: בזכות האמונה של מושיקו והביטחון שלו בה' שאם הוא ישמור שתי שבתות הוא ייגאל, סובב מסובב הסיבות שאותו שופט אמריקאי ישחרר את מושיקו מהכלא". הרב שב לביתו, פתח את ספריו ושמח לגלות שמושיקו כיוון לבעל החידושי הרי"ם, שכתב כי מה שנאמר: "אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין" –מתייחס גם ליהודי בודד ולא רק לכלל ישראל. בתמימותו כיוון מושיקו לדעתו של אחד מקדושי ישראל.
